המעבר לדיור חוץ ביתי: חופשת קיץ מסוג אחר/ דורון יזהר

כבר יותר משבוע שבננו הבכור האוטיסט גר בבית יובלים. הוא עבר לגור בבית יובלים ביום שני ה-9/8 וכמקובל הגיע הביתה לסוף שבוע ביום שישי, ארבעה ימים אחרי המעבר.

אני חייב להודות שחששתי מאוד מההתנהלות של סוף השבוע הזה, אבל החששות היו מופרכים. בננו הגיע הביתה והתנהג כרגיל. הוא נכנס הביתה ועשה ספירת מלאי לבדוק שכולם נוכחים, עלה למחשב שלו והפעילו, השתתף בארוחת הצהריים. בערב ציפה וקיבל את הפיצה המסורתית ובשבת באו ההורים שלי לביקור והיה חביב.

לפנות ערב לקחתי אותו חזרה לבית יובלים ובטקס הזה לא ידעתי למה לצפות: האם תקשה עליו הפרידה או שמא ישמח להישאר בבית יובלים. כך או כך, אם אחת משתי האפשרויות האלה היו מתממשות היינו עומדים בפני מצב לא נעים. אבל בני הבכור הפתיע ופשוט נגש איתי לשער ומשם המשיך בדרכו למיתחם ההוסטל, לדירה ולחדר שלו ונפרד ממני לשלום. מין אדישות כזו שמסמלת שהוא מבין שזה המקום שלו ועכשיו צריך להיפרד.

שבתי לביתי בתובל ובדרך דיווחתי לאשתי וגם להורים שלי. אשתי שאלה אותי האם נעלבתי מהעובדה שבננו נפרד ממני בקלות ועניתי לה "מה פתאום נעלבתי". מעט הופתעתי מהאדישות שלו אבל שמחתי שבחר באפשרות הזו כי הרי אני דמיינתי שתי אפשרויות אחרות, הרבה יותר קשות להתמודדות.

חופשה אחד-על אחד

את הימים הבאים אני מבלה ביחד עם בננו האמצעי הלא הוא "הסנדביץ". זו לנו הפעם הראשונה מאז שנולד ששנינו יכולים להיות ביחד ללא שום גורם מפריע לפרק זמן ממושך של כמה ימים. החלטתי לנצל את הימים האלה להידוק הקשרים שלי איתו ולאפשר לו לבחור כל יום מה אנחנו עושים.

יום אחר היינו בבריכה במשגב עם חבר נוסף שלו. שחקנו שלושתנו במים, ובחלק אחר הם שחקו ואני נחתי לי על גדת הבריכה. אח"כ הם ביקשו לבלות במגלשות המים. כמובן שאי אפשר היה לוותר על הפסקת חטיף במזנון… בילוי רגיל של הורה עם ילדים ביום חופשת קיץ, אבל מבחינתי זה משהו שלא ידעתי ולא הכרתי עד היום.

באחד הימים האלה נסענו, כל המשפחה, לנהריה לחנות ציוד משרדי. כבר כמה חודשים שאנחנו צריכים לקנות כמה כסאות משרדיים. דחינו את הקניה הזו מאז האביב. כמובן שלא ניתן לעשות נסיעה כזו עם בננו הבכור, אבל ניצלנו את העובדה שהוא בהוסטל ואנחנו חופשיים מבחינת לוחות הזמנים ליציאה כזו מהבית. בדרך חשבנו אשתי ואני בקול רם איזו הקלה יש לנו ומה החיים מאפשרים לנו עכשו שלא יכולנו לעשות קודם. אשתי אמרה שהיא מרגישה כאילו היא בחופשה…..צודקת!!!

ביום חמישי הוזמנו לשכנים טובים לארוחת ערב משותפת. בעבר יכולנו רק להזמין אלינו ועשינו זאת המון. מעכשו נוכל להיות גם מוזמנים ולהנות מאחוות שכנים וחברים.

הביקור הראשון בהוסטל

קבענו את ימי רביעי כימי הביקור שלנו בהוסטל. בקשנו שיודיעו ויספרו לבננו שנבוא לבקרו אחה"צ אחרי המפגש שלהם ולפני ארוחת הערב, ביקור של כשעה.

התלבטנו האם נכון יהיה לביקור הראשון לבוא עם שני האחים והחלטנו לדחות את הביקור שלהם. צפוי להתקיים יום משפחות ביום החופשה האחרון (ב-31/8), ונראה שזה יהיה מועד נוח ומתאים להביא את הסנדביץ והנסיכה לביקור.

תחילת הביקור היתה קשה, אפילו קשה מאוד. בננו חשב שבאנו לקחת אותו הביתה ורץ להביא את התיק ואמר כל הזמן "הביתה" בהצביעו על דלת הדירה. ככל שניסינו להסביר שבאנו לבקר אותו כך התעצמו קריאות המחאה שלו. בשלב מסוים הוא עבר לדבר על נסיעה הביתה בסוף השבוע וקיווה שיסע הביתה ביום שישי הקרוב. גם במקרה זה בננו התקשה לשלוט בעצמו והחל להרביץ לעצמו ולנו, לצעוק, לרקוע ברגליו – וואו, זה היה קשה….

רשמנו ביומן את תכנית הביקורים שלנו וגם את העובדה שביום שישי הבא הוא יבוא הביתה ואילו בסוף השבוע הקרוב הוא ישאר בבית יובלים. הוא כל הזמן החזיר אותנו ביומן ליום שישי הקרוב בדרישה חד משמעית שנרשום שם. אז כתבתי שהוא נשאר בבית יובלים וכמובן ששוב עלו הכעסים בצעקות, מכות, רקיעות ברגליים.

גם הנסיכה והסנדביץ (אחיו ואחותו) ושני זוגות הסבא והסבתא הוזכרו ללא הרף. הבטחנו לו שסבא וסבתא משני הצדדים יבואו לבקר אותו כאשר הוא יבוא הביתה וגם ששני אחיו יבואו איתנו לבקר אותו בהוסטל בשבוע הבא. יש להניח שהביקור הזה עם אחיו ואחותו לא יהיה קל, אבל נצטרך לעשותו לפי הבקשה/דרישה של בננו.

השבת הראשונה בהוסטל

סוף השבוע האחרון עבר עלינו כאשר בננו נשאר בהוסטל. יכולנו ללכת לנוח בצהריים, לקום בבוקר בניחותא, ולהתנהל ברוגע. ההורים שלי באו לביקור ויכולנו ללכת לאכול ארוחה משפחתית במסעדה, חוויה שאנחנו לא מכירים. אמנם המזגן במסעדה לא הצליח לקרר את האויר, אבל נהננו מאוכל טעים, הילדים קבלו דפי צביעה והפליאו ביכולות האמנותיות שלהם, ולבסוף, כצפוי, לא אנחנו שילמנו על הארוחה (כמה טוב שיש סבא וסבתא).

עוד לפני כן, בשעות הבוקר של שבת ישבתי עם הסנדביץ ופתרנו תשבצים וחידונים. אמנם הסנדביץ איבד את יכולת הריכוז שלו די מהר, אבל היו לנו כמה דקות של פעילות משותפת.

הדברים הקטנים האלה שנראים כ"כ פשוטים וטריוויאליים בכל משפחה, לא היו מנת חלקנו ומעכשו יהיו, ועוד איך שיהיו.

בהמשך השבוע נמשיך לבלות עם ילדינו את סיום חופשת הקיץ. ביום רביעי מתוכנן ביקור שלנו בהוסטל והפעם לפי בקשתו של בננו נבוא ביחד עם אחיו ואחותו. על המשך אירועי הקיץ במשפחתנו כולל חוויות מהביקור בטור הבא.

אשמח לקבל ולקרוא תגובות. אפשר גם לתיבת המייל שלי: izhard1@walla.com תודה על הסבלנות, דורון