המעבר לדיור חוץ ביתי: סיום חופשת הקיץ/ דורון יזהר

ביום רביעי שעבר בקרנו את בננו – אני ואשתי, עם אחיו ואחותו. בשונה מהביקור הקודם, הביקור הזה היה מוצלח מאוד. ניכר היה על בננו שהוא שמח לראות את כולנו. עשינו פיקניק קטן עם עוגה ועוגיות מאפה ידיה של אשתי (ישתבח שמה ועוגותיה).

אח"כ יצאנו לטיול רגלי בסביבה הקרובה, שם פגשנו דייר אחר ממשגב שלומד עם בננו באותה כיתה. ההכרות בין שתי המשפחות ארוכת שנים, בעצם עוד מהתקופה שאנחנו גרנו בחיפה והם בקריות. דרכנו הצטלבו כמה פעמים, וכאן בהוסטל יובלים הן מצטלבות שוב.

בשלב מסוים נמאס לבננו והוא החל לצעוד לכיוון לא ידוע ונעלם מעינינו. היות והמיתחם כולו מגודר לא היה חשש גדול, אבל בכל זאת, ראוי ורצוי לשמור על קשר עין. מצאתי אותו עומד ליד שער הכניסה להוסטל לוחץ על פעמון האינטרקום אבל לא מצליח לענות למדריך ולכן נשאר מחוץ לגדר. הודעתי לאשתי ובקשתי שיצעדו לכיוון השער.

זוהי דוגמא קלה ופשוטה יחסית ללקות האוטיסטית: בננו החליט שהטיול הסתיים וצעד לכיוון השער. לא עלה על קצה דעתו ליידע אותנו שהוא רוצה לחזור. הוא לא ברח לנו, הוא לא נעלם. הוא החליט שהטיול הסתיים ודאג לסיומו בכך שהלך לכיוון השער. כאשר מקרה כזה מתרחש במיתחם סגור ומגודר הבעיה פשוטה….אבל תארו לכם מצב דומה בשטח פתוח, והיו דברים מעולם.

לסיכום: היה ביקור מוצלח מאוד, הילדים נהנו וגם אנחנו, למרות שבאמצעו היה רגע של אי שקט שחלף במהרה.

לפני שנפרדנו סיפרנו לבננו שנבוא לקחת אותו לביקור בבית בסוף השבוע הקרוב. הוא כמובן וידא שגם סבא וסבתא יבואו. ביום שישי נסעתי לבית יובלים להביא אותו. בערב באו סבא וסבתא מצד אמא ולמחרת באו סבא וסבתא מצד אבא.

לקראת שעות אחה"צ בננו ביקש לחזור לבית יובלים ולמרבה ההפתעה הבקשה שלו מילאה אותי אושר. הנסיעה לבית יובלים עברה בשקט יחסי, וכשהגענו לחניה הוא שעט לכיוון השער הראשי, שהיה נעול כמובן. גם אחרי שהשער הראשי נפתח הוא המשיך בדהרה לשער ההוסטל ומשם לדירה. לסיום, כאשר הגענו לדירה הוא דחף אותי קלות כמסמן לי: סיימת את תפקידך, אני במקומי ואתה יכול ללכת/לסוע הביתה.

יצאתי בדרכי חזרה הביתה לתובל, בתחושה שהתחזית שלי מתממשת: בננו נקלט במקום, והקליטה עוברת עליו בקלות מדהימה.

היום האחרון של החופש הגדול, יום משפחות בהוסטל

את יום החופש האחרון בילינו כמשפחה עם בננו בהוסטל. החל משעות הבוקר התקיים בהוסטל יובלים "יום משפחות". ההורים באו עם האחים והאחיות ובהתחלה התקיימה שיחה משותפת. השיחה הזו הזכירה לי ימים עברו במרכז מילמן בחיפה כאשר ההורים נפגשו פעם בשבועיים לקבוצת תמיכה.

עוד טרם התחילה השיחה נתקלו מבטינו באמא אחרת. בננו "מתחרה" על השימוש במחשב עם דייר אחר, ששמו היה זכור לנו עוד מימי הגן התקשורתי. כמובן שלא יכולנו לשאול את הדייר האם הוא זוכר אותנו, והחלטנו לחכות בסבלנות ליום המשפחות שם נפגוש את ההורים. ואכן היום פגשנו את אימו של הבחור ו"סגרנו מעגל". שני הנערים הללו התחילו את דרכם ביחד לפני 11 שנה והיום הם נפגשו שוב וגרים באותה דירה בהוסטל.

בשיחה דיברו חלק מההורים על הקשיים שלהם בקבלת ההחלטה ובביצועה. הועלה כמובן וכצפוי הצורך במפגשים נוספים שישמשו את כולנו לתמוך אחד בשני. ההוסטל כולל כמה דיירים ותיקים שהיו בדיור הקודם הזמני בקרית אתא וקבוצת דיירים חדשה כמונו שנקלטו בשבועות האחרונים. ההורים באים מכל קצוות הארץ, לא רק מהצפון ובודאי לא ממשגב ומהגליל המערבי. יש בהוסטל בנים ובנות (יותר בנים כצפוי), טווח הגילאים רחב – ועם כל השונות הזו יש ביננו כ"כ הרבה משותף.

אחרי שיחת ההורים הוזמנו לארוחת צהריים והפעלות קיץ לילדים. היו שני מתקנים מתנפחים בשילוב מים וקצף ובריכה בגובה כמה סנטימטרים לשכשוכים. בננו הבכור לא ממש הצטרף לחגיגת המים אבל היה מאושר לראות אותנו. הוא הסתובב בין האנשים מחויך ושמח והיה ממש כייף לראות אותו.

בשלב מסוים הוא הגיע אלי מעט כעוס וביקש מפתח למחשב. הנחתי שמישהו נעל את ארון המחשב ובקשתי ממנו לפנות לאחד המדריכים. הפתרון שלי לא ממש מצא חן בעיניו אבל עד מהרה הוא מצא מחשב אחר והחיוך חזר אליו.

כאשר קלטנו שנסיכת המשפחה "גמרה את הבטריה" התחלנו לארוז את חפצנו לקראת הנסיעה הביתה. נפרדנו מבננו והוא נפנף בידו והמשיך בעיסוקיו המיחשוביים. אין לי דרך לתאר במילים את התחושות של פרידה כזו… אבל ברור לי שהוא משדר לנו שהוא הגיע למקום שלו, נקלט בו ובעיקר טוב לו. אם טוב לו, טוב לנו.

הערב שוחחתי עם חברים שבנם נכנס להוסטל שבוע אחרי בננו. הם גרים במרכז הארץ והנסיעות צפונה קשות להם מאוד גם מבחינה ארגונית וגם מבחינה כלכלית. שוחחתי עם האבא למעלה משעה והוא אמר לי משפט חשוב: כאשר ראיתי שהבן שלי שמח ומאושר הבנתי שהוא נמצא במקום הנכון והמתאים לו ולכן אני מוכן לשלם תרתי משמע את המחיר של הנסיעות. וואללה, כמה שהוא צודק!!!

מחר מתחילה שנת לימודים חדשה. בשביל בננו הוא יחזור לכיתה שלו ולצוות שלו. עבור חלק מדיירי ההוסטל זו תהיה התחלה נוספת של משהו חדש, גם לבן של החברים שלנו. איחלתי להם ולו הצלחה מרובה והרגעתי אותם שהבן שלהם נמצא בידיים טובות ומקצועיות. יש לנו צוות (בהוסטל ובביה"ס) מקצועי ומיומן וזה שווה זהב.

בשבוע הבא מתחילה תקופת חגי תשרי. אני מאחל לכולנו שנת לימודים טובה ופוריה ושנה טובה.

אשמח לקבל ולקרוא תגובות. אפשר גם לתיבת המייל שלי: izhard1@walla.com

תודה על הסבלנות, דורון.