חזרה לרשימה
היום אנחנו נפרדים מקבוצה מדהימה של שינשינים שהקדישו את השנה האחרונה למען החברים האוטיסטים בבתים שלנו בבאר שבע ובמודיעין.
משתפים בהתרגשות ובגאווה בדברי הסיכום שלהם לתקופה הזו
ממש לא ברור איך 12 חודשים ייכנסו בנאום אחד, אבל אנחנו ממש ניסינו, אז זו התוצאה
" אנחנו מכחישים שכמעט עברה לה כבר שנה, אבל כבר אין לנו ברירה. שנה שבה הכרנו את הבית לחיים, גרנו במודיעין וגילינו שיש בה רק קניון אחד הכרנו את ניצן והדס, את צוות המדריכים וכמובן את החברים. הרי אי אפשר להפסיק לדבר עליהם, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו שאין שמחים מאיתנו שזכינו להכיר
התחלנו את השנה בספטמבר ורק עבר לו חודש אחד וכבר השנה שלנו התהפכה. באוקטובר כשאנחנו רק חודש בתפקיד ועוד לא מבינים באמת לאן נכנסנו, מכורח הנסיבות זכינו לקחת חלק גדול יותר בחיי החברים. נפגשנו איתם בבוקר כשקמו והשכבנו אותם בערב לישון. הזמן הזה גרם לנו להתקרב מאוד לחברים יותר מהר ממה שאולי היה יכול להיות. עם כמה שהתקופה הזאת הייתה קשה ואינטנסיבית, העבודה עם החברים עזרה לנו לשמור על שפיות וקצת ניתוק ממה שקורה מחוץ לקירות הבית השקט במודיעין. באותה תקופה גם זכינו לקבל את גילי שחזרה כשהיה צורך בגלל המלחמה ונשארה איתנו לכל השנה, זכינו
כשהגיעו השינשיניות החדשות לפני שבועיים בערך, ניצן שאלה אותנו איך היה ההלם הראשוני שלנו ולמה נשארנו בכל זאת? שאלת השאלות. מבחינתנו התשובה פשוטה. פגשנו שוני, שזה לא תמיד פשוט לראות או להבין, אבל כשמבינים שלכל אחד יש צרכים, בדיוק כמונו בעצם- ואם נענה עליהם כראוי, נצליח גם ליצור קשר כראוי. נפגוש חלקים שלא ראינו קודם וניחשף לגוונים מרהיבים שלא כל אחד מסוגל לראות. אמנם הצרכים מיוחדים, אבל לכל אדם יש צרכים אחרים שמצריכים יחס אחר, אז אולי הם לא כל כך שונים בעצם
בקיצור
תודה רבה לכל מי שבא להיפרד איתנו היום, תודה לגילי- המלווה הכי טובה שיכולנו לבקש
להדס- שבגדול משאירה אותנו בחיים
וכמובן לניצן- שהיום שלה מתחיל רק ב10 ואנחנו ניישם את זה גם בחיים
אוהבים וממש נשמח לחזור קצת אחורה בזמן.
קומונה א!
אחת לשבוע תקבלו את המידע העדכני על כל ההרצאות, סדנאות ופעילויות הפנאי שבנינו עבורכם