מיומנה של אם לילד אוטיסט: אוטיסטי ומאושר/ עמית וולפמן

בכל פעם שמציגים אותי (בראיון עיתונאי או כמרצה בפני קהל) כ"אמא של סער הסובל מאוטיזם", משהו בתוכי ישר מתקומם. למה סובל מאוטיזם? מי אמר שכל ילד אוטיסט סובל מהאוטיזם שלו?

אני באמת לא חושבת שהבן שלי סובל. אולי הוא קצת מתוסכל לפעמים כשהוא רוצה לספר משהו ולא מוצא את המילים, אולי הוא לעיתים כועס אם לא מעדכנים אותו לפני שינויים, אבל באופן כללי סער הוא אדם מאושר.

הוא עטוף באהבה, ואני זו שבעצם דואגת עבורו. הצלחתי לחשוב על שש סיבות עיקריות המאשרות את תחושתי כי סער לא רק שלא סובל מהאוטיזם שלו אלא מאושר בו – אולי אפילו (ואני אומרת זאת ממש בזהירות) במקרים מסוימים יותר מאשר לו היה ילד רגיל.

  1. הוא לא תופס את עצמו כשונה או כחריג – מהרגע שסער אובחן, גמלתי בליבי שלא יהיה הבדל בינו לבין יתר בני המשפחה. הוא יצא עמנו לכל הטיולים והנופשים, ולקח חלק פעיל בימי ההולדת של אחותו ודודניותיו. במשך כל השנים הקפדתי לנהוג כלפיו כמו כולם, מתוך כוונה להחדיר בו את האמונה ביכולותיו, כשאני משננת לו בכל הזדמנות שהוא מסוגל לעשות (כמעט) הכל כמו כל ילד אחר.ביטחונו העצמי התחזק עד שכיום הוא לא תופס עצמו כשונה. תרמה לכך גם העובדה שכיום הוא פחות משתלב בחברת ילדים רגילים, הן בבית הספר (בו כל חבריו אוטיסטים כמותו) והן בקבוצה החברתית ובחוגים השונים, ולכן הוא רואה עצמו כשווה בין שווים.
  2. הוא לא דואג לעתיד אלא חי את הרגע – סער, כמו אוטיסטים רבים, לא מסוגל לתכנן לטווח ארוך יותר מכמה חודשים קדימה. הוא מסמן לעצמו על לוח השנה את מועד הטיולים, הנופשים או האירועים החשובים לו ומה שמדאיג אותו זה למתי נדחה הטיול עקב מזג אוויר סוער או מתי הוא צריך ללבוש חולצה לבנה לכבוד ההופעה שבה הוא משתתף. להבדיל מנערים בני גילו, הוא לא מודאג מהמצב המדיני, הכלכלי או הפוליטי. הוא גם לא מוטרד ממה הוא ילמד באוניברסיטה והאם הציון הפסיכומטרי יאפשר לו להתקבל לאוניברסיטה כזו או לפקולטה אחרת. הוא חי את הכאן ועכשיו ונהנה מזה. אני זו שדואגת מאוד לגבי עתידו והמחשבות על כך מדירות שינה מעיניי. סער לעומתי ישן שנת ישרים חסרת דאגות.
  3. הוא לא מוטרד ממעמד חברתי – אחד מסממני התום אצל אוטיסטים הוא חוסר המודעות שלהם למעמד החברתי, שלהם או של זולתם. סער יתייחס בצורה דומה לאיש תחזוקה, לראש העירייה או לנשיא המדינה.יחסו אל אנשים שהוא פוגש אינו מושפע כלל מהשכלתם, מקצועם, הכנסתם או צבע עורם, אלא נקבע אך ורק על פי יחסם אליו. להבדיל מנערים בני גילו, הוא לא נאלץ להשקיע אנרגיה ולנהל מאבקים על מנת לשפר את מעמדו החברתי ולפחות המתחים הללו נחסכו ממנו.
  4. הוא מאושר מדברים קטנים – רובנו מחכים לרגעים גדולים ומיוחדים בכדי להכריז שאנו מאושרים, ואילו עבור סער די ברגעים הקטנים של החיים בכדי שיהיה מאושר, כגון שיעור אחד של גלישת גלים או שעה אחת של רכיבה על האופניים.אני לא יודעת מה בדיוק ברכיבה עושה לו טוב; האם זה משב הרוח על פניו או האדרנלין שזורם בדמו בתום רכיבה ארוכה ומאומצת, אבל ברור לי שהרכיבה גורמת לו תענוג אמיתי ואושר צרוף.
  5. יש לו קשר מיוחד עם אחותו – קשר בין אחים עלול להיות טעון ומלווה בקנאה ומאבקים על תשומת לב הורית. אלא שהקשר בין סער לאחותו מיוחד במינו. היא זו שמתרגמת בעבורו את העולם ומסבירה אותו לעולם.הקשר המיוחד ביניהם כנראה לא היה כזה לו סער היה ילד רגיל. האוטיזם שלו הפך את אחותו לאדם רגיש וסובלני. אישיותה המיוחדת ואהבתו הגדולה של סער אליה יצרו ביניהם דינמיקה מיוחדת.
  6. יש לו יכולות מיוחדות – יכולותיו המיוחדות של סער, אותן נקודת חוזק שלו, התפתחו דווקא בזכות היותו אוטיסט. הנגינה והציור מאפשרים לסער לבטא את עצמו ללא מילים. אני לא צריכה לנדנד לו שילך לנגן כפי שהייתי צריכה לעשות עם בתי, משום שעבורו הנגינה היא צורך. הציורים שלו מביאים לידי ביטוי את נקודת המבט המיוחדת שלו על העולם ואין מאושר ממנו כשהוא מנגן או מצייר.

מתוך mynet הבלוגים של הדרום 4/03/12